הורים ממליצים – איך משכנעים ילדים לעבור טיפול כינים?

ב-2013 נערך מחקר קליני בארה"ב שבדק בקרב 320 הורים כיצד הם חשים כלפיי תופעת הכינים. המחקר מצא כי כ-79% מהמשיבים הביעו תחושות שליליות מאד כלפיי התופעה ורק 10% ראו בה תופעה טבעית. התחושות השליליות שעלו במחקר בוטאו במילים כגון: סלידה, לכלוך, מבוכה, פחד, חרדה, ובנוסף תחושות של גועל ואימה.

בישראל, "ריזאלטס – משמיד כינים ומסלק ביצי כינים" ערך גם הוא סקר בקרב 350 מבין חברי מועדון ההורים שלו. בסקר נמצא כי גם בקרב הישראלים קיימת אי נוחות ובושה מסוימת בכל הנוגע לתופעת הכינים ו-36% העידו כי הם מסתירים לעיתים מהסביבה את העובדה שילדיהם נדבקו בכינים. עוד נמצא בסקר שכ-40% מההורים מטפלים למעלה מ-5 פעמים בשנה בתופעת ההדבקות של ילדיהם.

בעקבות ממצאי הסקר, "ריזאלטס" ערך משאל בעמוד הפייסבוק וביקש מההורים לספר כיצד הם משכנעים את ילדיהם טיפול בכינים. התשובות היצירתיות שהתקבלו מעידות כי מרבית ההורים נוקטים בטקטיקות יצירתיות וחיוביות ואילו חלק מההורים משתמשים בטקטיקות של הפחדה או לחץ.

ההורה היצירתי והחיובי:

  • "הילדה שלי טבעונית אז אני אומר לה שזה עוזר למצוא ביצי חופש".
  • "תוך כדי הטיפול אני מקריאה לילדיי את הסיפור על הכינה נחמה".
  • "אני מספרת להם איך אמא שלי טיפלה בכינים שמה לי נפט ובנזין ומספיק היה גפרור אחד כדי לעשות עליי מנגל….הן צוחקות ונהנות מהמוצרים הטובים והנוחים לשימוש שיש היום. כשהחומרים לטיפול בכינים מאוד ידידותיים לשימוש קל מאוד לשכנע את הילדים".
  • "אצלנו יש את משחק החלוקה. אנחנו יושבות מול המראה ואני 'מחלקת' להן את השיער לחצי ראש- צד אחד עם קוקו מצחיק והצד השני בצורה של פסים לאורך ולרוחב – ככה זה פחות כואב, וגם מתרגלים חשבון בספירה של ה'קוביות' שנוצרו בשיער! את זה אני מכנה ניקוי בחוויה ובלמידה".
  • "בכל פעם שאני מגלה התנגדות מצד הילדים אני אוהבת לספר להם סיפורים שיגרמו להם לא לפחד ולהרגיש יותר נוח ונעים. לטיפול נגד כינים המצאתי סיפור בשם: 'הכינה נה נה'. בסיפור אני מספרת להם שהכינה נה נה אוהבת לטייל בין שבילים מלוכלכים וכשהיא הולכת לנו על הראש זה מגרד ומציק אז אנחנו עושים לה 'שטיפה' ומנקים היטב את כל השבילים ואז הכינה נה נה עוזבת בצ'יק ונותנת לנו ציון 10 על ראש מבריק!".
  • "הכי פשוט: מלהיבה אותה להיכנס לאמבטיה ולעשות אמבטיית קצף עם בובות ברביות, כך שהיא מסרקת את הבובה ואני מסרקת אותה עם הטיפול".
  • "אם נוריד את גן החיות שעל הראש, אני מבטיח לקחת אותך לגן חיות אמיתי".

ההורה המפחיד והמלחיץ:

  • "אז כיצד תעדיף שנראה האם יש לך כינים? נערוך לך בדיקה או שנספר אותך? אה, אז בדיקה? בסדר גמור חמוד".
  • "מראה לבנותיי תמונה של אחותי בילדותה עם תספורת קצוצה כמו של ילד ומספר להם שאמי הבחינה שיש לה המון כינים שהשתלטו על כל השיער ולכן לא הייתה לה ברירה והיא גזרה לה את כל השיער קצוץ. תוך רגע אחד בנותיי כבר רבות למי יוציאו את הכינים קודם".
  • "מציג להם בגוגל תמונה של כינים בתקריב ואז הם לא מרפים ממני שאגרש היצורים המפחידים שעל ראשם. זה תמיד עובד".
  • "אני שואלת את הבת שלי אם הראש שלה זה עץ. כשהיא שואלת מדוע אני עונה לה שזה משום שרק על הקן בעץ יש ביצים".

לדברי ד"ר שמוליק גור, מומחה ברפואת ילדים בשירותי בריאות כללית:  "ילדים נדבקים במגוון זיהומים שונים, החל מזיהומים וויראליים, זיהומים חיידקים, זיהומים פטרייתיים, תולעים וגם כינים. ההידבקות בכינים מעוררת תגובה ייחודית שאיננו רואים במגוון הזיהומים שהזכרנו, מספיק להסתכל על האם שנאמר לה שבנה או בתה סובלים מכינים, מיד מופיעה אצלה תגובה של פשפוש בשערות, תחושת צמרמורת והמשפט "אוי, רק שזה לא יידבק אליי". מה מעורר בנו כזה "תיעוב" כלפי הכינים? איננו יודעים את הסיבה כפי שאיננו יודעים את הסיבה לתיעוב כלפי מקקים ונחשים, אך התופעה בהחלט בולטת, מתמדת משוללת קשר להורה, למצב הסוציו אקונומי או לחומרת ההדבקה. אמנם אין לנו הסבר לתופעה זו, אך יש בידינו היכולת לטפל בה בצורה בטוחה ומושכלת. החלק החשוב בטיפול הוא לא לגרום לילד להרגיש דחוי ומזוהם. אין צורך להרחיקו ממסגרת הלימודים, אין צורך להתייחס אליו כ'נושא מגיפה', יש להתייחס עניינית להדבקה ולטיפול, להבין שמדובר בתופעה נפוצה, מטרידה ובעלת טיפול יעיל".

לדברי דנה פסח-רמתי, פסיכולוגית קלינית מומחית לילדים: "טיפול בכינים הוא אף פעם לא תענוג גדול, אבל רוב הילדים מבינים שהוא נחוץ וישתפו פעולה. בכל זאת, ישנם ילדים שנרתעים מאוד מהטיפול ומסרבים לשתף פעולה. כאשר זה המצב,  כדאי ראשית לנסות להבין מדוע הילד נרתע מהטיפול. ילדים יכולים להיות רגישים במיוחד לריחותיהם של התכשירים נגד כינים ולתחושות הגופניות שנלוות לשימוש במכשירים ולסירוק. לפעמים עצם ההדבקות בכינים והמחשבה עליהן מפחידה ומעוררת חרדה עבור הילד. בנוסף, כינים מעוררות במבוגרים רבים תחושות שליליות מאוד ונקשרות לאסוציאציות של לכלוך, הזנחה וגועל. כאשר ההורים או מבוגרים וילדים אחרים בסביבת הילד חשים דחייה משמעותית הילדים קולטים תחושות אלה, גם אם הדברים לא נאמרים במפורש. במקרים מסוימים הילד עלול  לחוש בושה וביקורת עצמית בעקבות ההדבקות. כתוצאה הילדים מנסים להימנע מעיסוק ומחשבה על הנושא ויכולים להתחמק  מטיפול.

חשוב להציג את הטיפול בכינים כהכרחי ולא כנתון למשא ומתן. יחד עם זאת מומלץ להסביר לילד על הכינים ועל הסיבה שהכרחי לטפל בהן. כדאי שההתייחסות תהיה עניינית ומעשית מבלי להוסיף לנושא משקל רגשי (הסיפור על הכינה נחמה למשל יכול לסייע בהתייחסות חביבה ונינוחה לנושא). כדאי גם להסביר לילד על הטיפול, מה בדיוק הוא כולל וכיצד הוא פועל, ולנסות להפוך אותו לשותף פעיל בתהליך. הבנה ושותפות יעזרו לילד לחוש שליטה ויפחית חרדה. לצד ההסבר כדאי כמובן להנעים את הטיפול עד כמה שניתן, לספר סיפורים, לשיר שירים, לסרק את הילד מול סרט אהוב וכיו"ב. גם כאן כמו תמיד הומור ואווירה קלילה יתרמו מאוד".